אלמקייס נ' חב' פרטנר תקשורת בע"מ

פסק דין

תמצית התביעה:

בפני תביעה כספית, בדבר כשלון תמורה בעיסקת תקשורת פלאפונים, אשר התובע התקשר בה לצורך ניהול מינימרקט שבבעלותו. התובע טוען כי הנתבעת הפרה התחייבויות שעל בסיסן הוא עבר מחברת תקשורת אחרת אל הנתבעת. בסופם של דברים, הוברר לו כי היה בכך מקח טעות. לטענתו, הנתבעת לא סיפקה בהתאם ללוחות הזמנים שהתחייבה, מחשב נייד במסגרת רכישה כוללת של חבילת התקשורת. בהעדר מענה הולם לפניותיו לנתבעת, הוא נאלץ לבטל את הסדר התשלום. בתגובה לביטול הסדר התשלום, ביטלה הנתבעת את השימוש השוטף בקווים והביאה לניתוקם, ללא התראה. בכך, נפגע הניהול השותף של עסקו.

הנתבעת טוענת להעדר עילה כנגדה. לטענתה, היא באה לקראת התובע בהטבות שונות, לפנים משורת הדין, כמחווה של רצון טוב כנותנת שירות. למרות זאת, הנתבע התחמק מתשלום חובותיו. לדידה, התובע הפר את התחייבויות כלפיה ביצירת יתרת חוב של מעל 22,000 ₪ וביטול באורח חד צדדי, את הסדר התשלום עליו הוא התחייב. כמו כן, גם אם תתקבל טענת התובע בדבר ציפיותיו מהעיסקה, עסקינן בטעות בכדאיות העסקה, ותו לא.

טענות הצדדים:

התובע טוען כי ביום 2.3.09 הוא סיכם עם הנתבעת על עסקה תקשורת אלחוטית כאשר עובר להתקשרות, היתה התקשרות בינו לבין חברת סלקום עבור 6 קווים. הוסכם כי הנתבעת תספק לו מחשב נייד, מודם חיצוני לאינטרנט, חבילת גלישה של 5M ומכשיר נוקיה E71 . כל זאת, בעלות של 179 ₪ לחודש. למרות התחייבותה של הנתבעת, לספק לו את המחשב הנייד תוך שני ימי עבודה ופניותיו אליה בנידון, הדבר לא נעשה. לפיכך, שיגר התובע ביום 19.3.09 מכתב בפקסימיליה לנתבעת, בו הודיע כי בכוונתו לבטל את הוראת הקבע בשל אי עמידה בלוחות זמנים. גם לאחר ארכה נוספת, לא סופק המחשב הנייד ובוטלה על כן, הוראת הקבע. ביום 3.4.09 פנתה אליו הנתבעת טלפונית, לבירור ביטול הוראת הקבע על ידו ובמענה טען כנגד אי אספקת המחשב הנייד. הנתבעת, הציעה לו פיצוי בגין העיכוב בנידון בסך 1,000 ₪ והוא ניאות לכך ואף הודיע כי הוא עשה שימוש בחבילת גלישה, ויש לכלול זאת בפיצוי.

למרות זאת קיבל התובע, שתי חשבוניות, ללא הטבות וזיכויים. לפיכך, נמנע התובע מתשלום החשבונות והוא ביקש לבחון מחדש את החשבוניות ולוודא, שאין חיוב עודף בניגוד להסכמות. ביום 5.5.09 ניתקה הנתבעת את ארבעת הקווים, ללא התראה מוקדמת ומבלי שהתייחסה להסכמות לעניין הפיצוי.

לטענת התובע, הוא ביקש לבדוק אם קיבל זיכוי על העברת 4 קווים מסלקום, בסך 450 ₪ עבור כל מכשיר, וכן עמד על זכותו להצלבת שני מכשירים נוספים, ללא כל תשלום. הנתבעת, אישרה לו לבדוק את החשבונות למשך מספר ימים. לאחר מכן, שוב, ללא כל התראה נותקו הקווים. התובע טען כי הוא הסכים לשלם 900 ₪ לנתבעת ולהמשיך ולדון ביניהם בנוגע לחשבונות. לכך, סרבה הנתבעת. בנסיבות אלו, נימצא כי הוא ביטל את התחייבויותיו לסלקום, לבזק ולחברות נוספות, בהסתמכו על הבטחות של הנתבעת, שלא קויימו לדידו.

הנתבעת, דחתה את טענות התובע כנגדה. לגירסתה, היא פעלה כדין ובכפוף לכל התחייבויותיה, לרבות מתן הטבות לתובע, לפנים משורת הדין. התביעה, הוגשה לטענתה כדי להוות משקל נגד לדרישתה מהתובע לתשלום חוב בסך העולה על 20,000 ₪ בגין ההתקשרות לאחר ביטול הוראת הקבע על ידו. לגופו של עניין טענה הנתבעת כי ביום 26.2.09 היא התקשרה עם התובע בהסכם, במסגרתו רכש התובע 2 מכשירי טלפון סלולאריים, מכשיר טלפון לרכב, מודם סלולארי ומחשב נישא וכן הוקצו לו מספר קווים, ברשת אורנג'. עקב בעיית מלאי באספקת מחשבים ניידים חל עיכוב באספקתו לתובע, עד ליום 2.4.09 אך כאמור, ניתן לו זיכוי בסך 1,000 ₪ וכן סופק לו המחשב הנייד. למרות זאת, ביום 12.4.09 ביטל התובע את אמצעי התשלום והפר בכך הפרה יסודית את ההסכם. מספר פניות לתובע הן בכתב והן בע"פ ומתן ארכה להסדרת החוב, לא נענו על ידו. מאחר שהתובע המשיך בסירובו להסדיר את חובו, החל ניתוק הדרגתי של הקווים. לבסוף, נותק התובע גם משיחות נכנסות ונותר החוב.

דיון ומסקנות:

בחנתי את המחלוקת לאור קיומו של הסכם מחייב בין בעלי הדין בשים לב להתנהגותם לקיומו תוך בחינת הזכות לבטלו.

התובע העיד כי לאחר שהושגו ההבנות עם הנתבעת, הוא קיבל חשבוניות לתשלום בסך 1,700 ₪ ובסך 1,000 ₪ וכן קיבל זיכוי בסך 1,000 ₪ בגין האיחור באספקת המחשב (עמ' 1 שורות 3-4). בנוסף, היו לו 6 קווים בסלקום, אותם הוא היה אמור להעביר לנתבעת ולקבל עבורם זיכוי בסך 950 ₪ לכל קו. מאחר והוא לא הבין את פשר החיובים שנדרש לשלם על פי החשבוניות לאור זכותו להטבות וזיכויים הוא ביטל את הוראת הקבע (עמ' 1 שורה 7). משפנה לנתבעת להבהרת הדברים הוא ניאות לשלם לבינתיים סך של 900 ₪, עד לבירור מהות החשבוניות, אך נידחה כאמור לעיל.

נציג הנתבעת אישר בעדותו כי חל עיכוב באספקת המחשב, אך התובע הסכים לקבל זיכוי כספי בתמורה וכן סופק לו המחשב הנייד (עמ' 1 שורה 16). לפיכך, היה על התובע לעמוד בכל יתר התחייבויותיו החוזיות ולשלם את חיוביו, אך הוא לא עשה כן (עמ' 1 שורה 17). נשלחו לו התראות לתשלום חובו, אך לשווא. לעניין עצם החיובים בחשבוניות טען שלא היה בהם דופי והן היו תקינות (עמ' 1 שורה 13). הזיכויים, שהיה אמור התובע לקבל על כל קו, הם בהתאם לרמת שימוש מסויימת במכשירים ובגין רמת שימוש, על ציוד קצה שנרכש (עמ' 1 שורה 19).

התובע, אישר בעדותו כי קיבל את הפיצוי בגין המחשב, כדבריו: "לא התווכחתי והסכמתי" (עמ' 5 שורה 6). לפיכך, אין לתובע להלין לאחר הסכמתו להמשיך בעיסקה, בנוגע לאיחור בקבלת המחשב הנייד וההסכם, המשיך לחייב את הצדדים.

התובע העיד כי נערכו 4 עסקאות בין הצדדים, וכי הוא לא ביטל שום עסקה, אלא רק ביטל את אמצעי התשלום (עמ' 4 שורות 18-19). עולה תהייה על התנהלותו של התובע בעת, שלמרות קיומן של מס' התקשרויות עם הנתבעת, הוא ביטל את אמצעי התשלום היחיד שניתן על ידו לנתבעת. לשיטתו, במכתבה של הנתבעת אליו מיום 18.6.2009 הייתה התייחסות לחוב כללי ולא לנקודה הספציפית (עמ' 5 שורה 7). יש להבחין לדידו בין 'חוב כללי' לבין 'נקודה ספציפית' שהיא סלע המחלוקת ביניהם (עמ' 5 שורה 8).

התובע, הודה כי היה עליו לשלם 900 ₪ לנתבעת ואישר כי היה מקום לבירור, בד בבד, של יתרת החוב שנידרשה ממנו. למרות זאת, ביטל התובע את אמצעי התשלום לעסקאות, ולא הותיר אמצעי תשלום, ולו גם אחד, להבטחת תשלומיו לנתבעת בזמן מחזיק במס' קווים ומכשירים. בהתאם לעדותו, נערכו 4 עסקאות בין הצדדים והוא לא ביטל שום עסקה, אלא רק ביטל את אמצעי התשלום (עמ' 4 שורות 18-19). הואיל והיה קיים רק אמצעי תשלום אחד לכל העסקאות, פועל יוצא מביטול הוראת הקבע הוא סיכול האפשרות לתשלום ולגבייה מהתובע עבור כל העסקאות, ולא רק למחלוקת נקודתית כניטען על ידי התובע בשאלת מתן זיכוי או הטבה, עליה הוסכם לשיטתו. בטול אמצעי התשלום היחיד שניתן ע"י התובע, משליך על יתר העסקאות, בנסיבות אלו.

התובע אישר בעדותו כי 'היו לו חודשיים של שימוש' (עמ' 5 שורה 12) ושולם סך של 900 ₪ על החשבון. לדבריו, ניתנו לו מספר ימים להסדיר את הנושא ולפיכך, היה על על הנתבעת להימנע מניתוק הקווים ומדרישת פירעון כל יתרת החוב. הנתבעת, יצרה עימו קשר והודיעה לו כי אם לא יסדיר את תשלום החוב, ינתקו לו את הקווים (עמ' 5 שורה 18). למרות זאת, כשבא להסדיר את האשראי בנקודת השירות, הוא נדרש להסדיר את התשלום רק בטלפון. לכך, הוא סירב (עמ' 5 שורה 19).

מנגד העיד נציג הנתבעת כי התובע קיבל ארכה למשך חודש וחצי להסדרת נושא אמצעי התשלום, אך הדבר לא הוסדר על ידו. עקב יתרת החוב ואי הסדרת אמצעי תשלום, למרות חלוף הזמן, נותקו הקווים.

אי תשלום במועד של החיוב החודשי המשתקף בחשבוניות, לרבות ביטול אמצעי התשלום ובנוסף לכך אי הסדרת החזר החוב בפרק זמן סביר, מהווה הפרה יסודית של החוזה. מעדות התובע עולה כי הוא הגיע לעמדת השירות להסדרת הנושא, אך סרב להסדיר זאת טלפונית למרות בקשת נציג השירות. אם היה בדעתו של התובע לקיים את ההסכם ולמנוע את ניתוק הקווים שהוכח כי קיבל התראה לגביו, אין ליישב את סרובו להסדיר זאת טלפונית, כי אם כסרוב לקיים את ההסכם. הלכה למעשה, לא הוסדר אמצעי התשלום וקיום ההסכם סוכל ע"י התובע.

גם היכן שהיו לתובע השגות לעניין מספר חיובים שלא היו ברורים לו בחשבון, כדוגמת היעדר זיכוי או הטבה עקב הסבת מספרים, אין בכך כדי ליתן לו זכות לבטל את אמצעי התשלום ולהימנע מהחזר החוב. שאלת שיעור ואופי ההטבות נוגעים לכדאיות העיסקה כפי שעלה מעדותו וגם הוא עצמו, לא ידע לומר אם נשללו ממנו כל ההטבות ( עמ' 1 שורות 18-19 ועמ' 4 שורה 10). יתירה מכך, מעדותו של נציג הנתבעת עולה כי לא הוגבל הסכום החודשי לחיוב על פי ההסכם, אלא אם ייעשה שימוש מספיק במכשירים. סוגייה זו טעונה בירור במסגרת התביעה הכספית של הנתבעת אשר התובע הודיעה לאחר הדיון כי הוגשה כנגדו. מכל מקום, טענותיו בפני נגעו לזיכויים והטבות חד פעמיים בשל המעבר בין החברות ולא לשימוש השוטף. לפיכך, עסקינן במחלוקת כספית נקודתית, שאינה משליכה על הגבייה השוטפת ובגינה, לא עמדה לתובע הזכות לבטל את אמצעי התשלום בעוד המכשירים אצלו. לפיכך, עמדה לנתבעת הזכות, למנוע את הגדלת החוב , בניתוק הקווים לאחר שניתנו לתובע מספר התראות וארכות, קודם לכן.